עזרא צמרי | צליל של מנדולינה בלב
תערוכה קבוצתית | מציירות לספרים
אגודת חובבי הצילום "עפולה קלאב" | אני, עירי, ארצי
אהובה שרמן | חמישים שנות יצירה
סטודנטים בטכניון | עפולה – מעבר למיידי
תערוכה קבוצתית | בוגרי מגמות אמנות בעפולה ע"ש מירב בן משה
תערוכה קבוצתית | לראות את האחר בתוכי
תערוכה קבוצתית | נשים יוצרות בעפולה
צביקה זליקוביץ | צילום מקרוב ומרחוק
שילובים - מגמות ביצירה הפיגורטיבית בישראל
תרצה אשכנזי - ארבל | פנים סדוקות
קפצנו לעפולה | בוגרי בי"ס גורן לתקשורת חזותית, מכללת עמק יזרעאל
תערוכת צילום: מחפשים את
האוצר –בשרשרת הדורות
נבחרת בוגרי אונ' חיפה
Gad Ulman is a talented and wide-ranging artist, whose works breach the boundaries between various artistic domains: painting, sculpture, sketching, illustrations, works in the public space, prints, graphic design, design in the daily press, outdoor.
sculptures – he deals with all of these in the course of his unique career. His creative work is referred to as ‘total design’, for instance that in the King David Hotel in Eilat, where, for artistic effect, he chose to use copper as the dominant material (as homage to the Timna copper mines).
Ulman was able to learn many different techniques, enabling him to create innovative works. He moves easily from two-dimensional to three-dimensional art, and aspects of various creative approaches are embodied in all his works. He has touched upon almost all spheres of art; his rich knowledge is reflected in the great variety of his works, [in particular?] in his sculptures, where the message is paramount. His graphic perception, first developed at the Bezalel Academy of Arts and Design, later reached conceptualization and finally became incorporated into his art, leading to the forging of a language of his own, comprising images, materials, colors and textures.
At the Afula Gallery of Art there is currently a comprehensive exhibition of Ulman’s work since its inception in the 1960s. Owing to the vast scope of his work, we have chosen to present segments typical of his wide-ranging perceptions, focusing both on the whole and its parts. The exhibition also includes rare works as yet not displayed in public. It reveals Ulman’s development from the start of his career until his last works – as an artist who has made his mark in various spheres of Israeli art.
תרגום: ד"ר ג'ודי הן
מבוא מאת: אבישי אייל
אוצרת אורחת: חנה ברק אנגל
אוצר: רוני רכב
גד אולמן הוא אמן מוכשר ורבגוני, הפורץ ביצירתו את הגבולות בין תחומי האמנות השונים; ציור, פיסול, רישום, איור, יצירות ברשות הציבור, הדפס, עיצוב גרפי, עיצוב בעיתונות יומית, פיסול חוצות – בכל אלה נוגע אולמן בדרכו הייחודית.
יצירתו נחשבת ליצירה הכוללת את סוגי העיצוב השונים – ה"טוטל דיזיין"; כדוגמת עבודתו במלון המלך שלמה באילת, שבה בחר לעצב את האופי האמנותי של המלון, בשימוש בנחושת כחומר מוביל (מכרות תמנע לנחושת).
אולמן השכיל ללמוד טכניקות רבות שאפשרו לו לעצב יצירות חדשניות. הוא נע בנקל בין הדו-ממד לתלת-הממד, ובכל יצירותיו באים לידי ביטוי ההיבטים השונים של זרמי היצירה –אין כמעט תחום שהוא לא נגע בו; הידע העשיר של אולמן משתקף במגוון עבודותיו, ובאופן מיוחד בתחום הפיסול, שבו המסר הוא העיקר בעיניו.
חשיבתו הגרפית של אולמן, שהתחילה בבצלאל, התפתחה בהמשך גם לכיוון הקונספטואלי, ועד לחיבור של שני התחומים גם יחד, התהליך הוביל לפיתוח שפה אישית, הכוללת דימויים, חומרים, צבעים וטקסטורות.
בגלריה העירונית לאמנות בעפולה מוצגת בימים אלה תערוכה מקפת של עבודתו של אולמן, יצירה שהחלה בשנות השישים ונמשכת עד היום. בשל היקף עבודותיו הנרחב, בחרנו להציג חתכים המאפיינים את חשיבתו המכלילה והמקיפה, הרואה את השלם ואת הפרטים כאחד.
בתערוכה בגלריה מוצגות עבודות נדירות שעדיין לא הוצגו בתערוכות אמנות; אפשר לגלות בה מחדש את גד אולמן – החל מצעדיו הראשונים ועד ליצירותיו המאוחרות – כאמן המטביע חותם בתחומים שונים של האמנות הישראלית.
זוהי תערוכה גדולה ורבת היקף, בעלת ממד רטרוספקטיבי, המציגה לראשונה את רצף העשייה האמנותית של גד אולמן בדו ובתלת-ממד לאורך ארבעה עשורים. אוצרת התערוכה, חנה ברק אנגל, שילבה פסלים שהוצגו בתערוכות בשנות השישים ליד הדפסים ותבליטים מעץ ואבןמשנות השבעים; לצד פסלים מנחושת מעובדת משנות השמונים וציורים אכספרסיביים מסדרת החדר האטום משנות התשעים.
התערוכה מדגישה את האספקט הקינטי ביצירתו של גד אולמן, ונכללים בה פסלים בתנועה, שבשבות-רוח ומטקות המרחפות כמוביילים. דגש מיוחד הושם על תצלומי המיצגים שליוו את תערוכותיו של האמן בשנים האחרונות. רבות מן היצירות בתערוכה נדירות ומוצגות לראשונה. מכלול העבודה מאפשר מבט רחב על יצירתו של אחד האמנים הרבגוניים בישראל.
מכל בחינה תרבותית גד אולמן הוא איש אשכולות, שיצירתו באמנות הפלסטית הייתה כל השנים משולבת בעבודה בעיצוב, בתקשורת ובהצבת אמנות במרחב הציבורי.
מסיבה זו בחינת יצירתו האמנותית מחייבת מבט רחב יריעה, המכיל שטחי עשייה באמנות ובעיצוב השלובים זה בזה, ואשר נוצרו במקביל במשך השנים. אולם על אף תרומתו החלוצית בכמה תחומים ועשייתו העצומה בחלל הציבורי, טרם נבחנה יצירתו כמכלול.
לתופעה זו, שאיננה ייחודית רק לאולמן, סיבות רבות, והעיקרית שבהן היא התעלמות ביקורתית וציבורית רבת שנים מן העשייה בת החלוף במקצועות העיצוב בעיתונות, בפרסומת ובמרחב הציבורי.
מרכיב חשוב בהתפתחותו האישית של גד אולמן יש לשירות הצבאי, במסגרתו למד בבית הספר הטכני של חיל האוויר והוסמך כאלקטרונאי מוטס. כישרון המעשה, הידע הטכני וההיכרות עם עולם האלקטרוניקה, מאירים את הקריירה האמנותית שלו באור חדש. בדיעבד מתברר שטקטיקות אמנותיות רבות שנקט, מקורן בחיבור שבין סקרנות בלתי נלאית לחָדַש וידע טכני עדכני. ארבע שנות הלימוד בבית הספר בצלאל, בין השנים 1960-1956, היו שנים פורמטיביות לתלמיד הצעיר שגילה סקרנות בכל תחום. בצלאל היה אז בית ספר קטן, שמוריו התחלפו בניהולו, לאחר פרישתו של המנהל הכריזמטי מרדכי ארדון; אולם האידיאולוגיה של ארדון, שמקורה בבאוהאוס של ווימאר, שהציגה את המעצב כאמן יוצר הזקוק לכישורים של צייר, המשיכה להדריך את מורי בית הספר עד אמצע שנות השישים. השילוב בין חינוך מקצועי למעצב הגרפי שהוא גם בעל כישורים של צייר-אמן, מסביר, במידת מה, את הכפילות בקריירה של גד אולמן ואת קיומן של כמה חטיבות אשר חלקן התקיימו במקביל.
מיד עם סיום לימודיו בבצלאל התקבל גד אולמן למשרד הפרסום שחם-לוינסון-אילון שהיה בין המשרדים המובילים בשנות השישים, ובין היתר יצר פרסומות לחברת אל על. ב-1964 החל לעבוד כארט-דירקטור ומאייר ראשי של מוסף הארץ (שיצא לאור לראשונה באותה שנה), שם פיתח פונטים וקונספט גרפי שהיה חדשני בשנות השישים והשבעים. בשנים 1968-1967 היה מאייר וכתב של עיתון צבאי, צלם מלחמה ועורך של כמה אלבומי-ניצחון.
במשך השנים עיצב שלוש הגדות של פסח בסגנונות שונים: ההשוואה בין ספרי ההגדות שעיצב אולמן בעשורים שונים מאלפת, ומעידה על הקבלה בין התפתחות הסגנון הגרפי שלו להתפתחות סגנונו האמנותי.
ב-1982 זכה בפרס בן יצחק לאיור ספרי ילדים מטעם אגף הנוער במוזיאון ישראל, על סדרת הספרים טלהפלא, שהציגו תצלומים מבוימים של בובות ודמויות מפוסלות.
תחום זה ביצירתו של גד אולמן לא קיבל מעולם חשיפה ביקורתית, בהיותו מפוזר בחללים ציבוריים רבים, הרחוקים זה מזה. אף על פי שרבים מכירים את היצירות הללו משהייה יומיומית באתרים מוכרים, מרבית מעצבי הפנים והאמנים שיצרו אותם נותרו אנונימיים. זהו גם גורלו של גד אולמן, וכך הוא הדבר בחלל הכניסה הפונה לרחוב המסגר בבית ידיעות אחרונות, שעיצוב אותיות האלומיניום מאלף עד תו שבו מוכר היטב לעוברים ושבים (1974); העניין באות העברית ניכר גם בעבודות שיצר בבית אסיה, שם כוסו הלובי ואזורי המעליות בלוחות נחושת המבוססים על טכניקת התצריב, המשלבים אותיות ומספרים (1976); וכאלה הם הדימויים מעולם הקולנוע, הצרובים על מראות בכניסה לסינמטק בתל אביב (1993). "בלתי נראים" באותה המידה, אף על פי שהם בודאי מוכרים לאלפים, הם תבליט האותיות בבית הלוחם בתל אביב (1974); הציורים בארבעה-עשר סניפים של בנק לאומי (שנוצרו בין השנים 2000-1982), התצריבים במלון המלך שלמה באילת (1982) ועוד עבודות רבות. זו הסיבה מדוע בחינת מכלול יצירתו האמנותית של גד אולמן חייבת להתייחס ליצירותיו הרבות בעיצוב קירות של חללים ציבוריים
מאז אמצע שנות השמונים החל אולמן ליצור פסלים, תבליטים, ציורי אמייל ופסיפסים למוסדות ולשכונות מגורים, בנווה-פולג בנתניה, בראשון-ציון ובחיפה. בו בזמן החל לגלות עניין בפיסול קינטי, וכמה מיצירותיו משלבות פיסול נייח יחד עם מוביילים, שבשבות-רוח או פסלים נעים. כאלה הן שבשבות הרוח בנושא פנאי בנווה-סביון (1999); פסל מנחושת ומובייל ענק באוניברסיטת בר-אילן (2005-2000); פסל כורסאות בבית הורים פאלאס בתל-אביב (2006) וציפור אדומה, פסל ברזל ושבשבת רוח בכיכר בגן-יבנה (2007). המעבר לפיסול במידות גדולות, הממומש בחומרים מגוונים כברזל, ברונזה, נחושת, עץ ואבן היווה פריצת דרך משמעותית ביצירתו של גד אולמן, לאחר שחדל לעסוק בגרפיקה שימושית והחל ליצור כאמן עצמאי. הפיסול האמנותי העכשווי שלו, המוצג כמין מיצב, משמש בעבורו מעין "מעבדה" לתכנון ולבחינת הפיסול למרחב הציבורי. ניסיונותיו של אולמן בפיסול קינטי הם ייחודיים בנוף האמנות הישראלית והם מבטאים עניין מתמשך בעקרונות התנועה ובמכניקה שלה.
החל משנת 1968 ועד סוף שנות השמונים התבסס גד אולמן כבר סמכא בתחום ההדפס האמנותי. ההדפס הצית את דמיונו על שלל הטכניקות שלו: תחריט, תצריב, דפוס רשת, קולאגרף. הוא לא רק עסק בהדפס, אלא גם חקר את מקורותיו, פִרסם מאמרים והרצה במסגרות שונות על התחום. אל הטכניקות הישנות הגיע עם ידע רחב בעולם הדפוס המסחרי, כמו גם בתחום הצילום. הדפסיו, המשלבים גלופות דפוס, מעגלים מודפסים ותחריט צילומי הם מהמרתקים שנעשו ברוח התקופה. עם זאת, התחריט לא שימש אותו כטכניקה נפרדת, לעשייה האמנותית בלבד. הייחוד שלו מתבטא בכך שהוציא את טכניקת התחריט מסדנת האמן, והציב את לוח התחריט הצרוב כמין אובייקט בחלל הציבורי. תהליך דומה שימש את אולמן בהגדלת הדימוי של דפוס הרשת מגודל של נייר לממדים של חלל כניסה רחב ידיים. מלבד קירות בית אסיה והסינמטק שהוזכרו, יצר בשנת 1972 סדרה בת עשרים ושבעה הדפסי-רשת באמייל עבור בתי דואר בישראל, שהוצגו בגרפוטק של ברלין בשנת 1972.
קשה להאמין בכך היום, אולם אך לפני 40 ואפילו 30 שנה היה הצילום מעין "בן חורג" אפילו בעיתונות היומית, לא כל שכן בגרפיקה האמנותית והמסחרית, שרובה נוצרה "בעבודת יד". גד אולמן היה בין הראשונים שהרחיבו ופיתחו את מעמדו של הצילום בעיתונות סוף השבוע, ובעיצוב הגרפי הכללי. ניתן היה לומר עליו בתקופה מסוימת במשך שנות השבעים והשמונים שהוא "חולה צילום". בתקופה זו הקים והחזיק מעבדה לפיתוח צילומי שחור-לבן, ששירתה אותו בעבודתו בעיצוב גרפי כמו ביצירות האמנות שלו. כבר בציוריו המוקדמים, אשר הוצגו בביאנאלה לאמנים צעירים בפריס בשנת 1965, שילב ציור וצילום; וכישוריו בצילום התבטאו מאוחר יותר גם ביצירתו בהדפס ובחלל הציבורי. יש מקום להניח שבחינה מעמיקה של תצלומיו לאורך השנים תניב תערוכה מרתקת, אשר תאיר את תרומתו בתחום זה.
לא במקרה היה גד אולמן חבר בשתי אגודות מקצועיות במקביל: כבר בשנת 1962 התקבל לאגודת הגרפיקאים, לאחר שזכה בפרס ראשון בתחרות לכרזת יום העצמאות; ולאגודת הציירים והפסלים התקבל "רק" בשנת 1964. הקריירה האמנותית שלו החלה במקביל לעבודתו כמעצב. ב-1964 פגש את נפתלי בזם, שמשך אותו לרישומים שחורים-גדולים, סימבוליים ומיסטיים, שהיו הבסיס לתערוכה הראשונה שלו ב-1965 בגלריה אורית, תערוכה שנאצרה על ידי בנימין תמוז. במשך שנות השישים הציג אולמן בעיקר רישומים וציורים העשויים ביד קלה ובמשיחות צבע פתוחות, ברוח התקופה. הקלילות הזו, שמקורה בעבודתו המהירה של המאייר, היוותה לא פעם מכשול לצייר. לאחר ביקור בארצות הברית בשנת 1968, ומפגש עם אומנות הפופ-ארט, פנה לכיוון ההדפס האמנותי הצבעוני, המשלב בין דימויים מעולם הפרסום והטכנולוגיה לרישום ביד חופשית. המתח בין העשייה בתחום העיצוב לבין הקריירה האמנותית שלו נמשך שנים רבות, עד שהתפוגג בשנים שחדל לעבוד כמעצב גרפי.
עבודתו ככתב וצלם צבאי וחוויותיו במלחמת ששת הימים, היו גם הן בין החוויות שהעמיקו את התעניינותו בצילום המעובד. בשנת 1968 אייר את ספר השירה של יעקב בסר עופרת שבירה, באמצעות תצלומי פוטומונטאז'; באותה שנה החל גם ליצור מחברים תלת-ממדיים שהוצגו בכמה תערוכות של קבוצת 10+. במשך השנים הציג בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות בגלריות ציבוריות ופרטיות; אולם בסביבות שנות השמונים נפרדה יצירתו מן הזרם המרכזי של האמנות הישראלית והוא מצא לעצמו נתיב משלו המבוסס על אותו שילוב שבין האישי לציבורי. השנים הארוכות של רישום והוראת רישום, יחד עם העיסוק בהדפס האמנותי, עשו אותו למומחה בעבודות על נייר. הטקסטורה החולית העשירה והצבעוניות המאופקת, המבוססת על סקלה של צבעי אדמה, אשר אפיינו את הדפסי הקולאגרף שלו על נושאי המדבר בשנות השמונים, שימשו בסיס לאסתטיקה של הציור ושל הפיסול שיצר בעשורים הבאים.
במקביל, באמצעות ציוריו בארבעה עשר סניפים של בנק לאומי, שִכלל גד אולמן את יכולתו בציור. ציורי קיר אלה אפשרו לו לתעד את תולדות האתרים שהסניפים ישבו בהם, ולתת ביטוי להיסטוריה של המקום ולזיכרון של יושביו, כמו גם לפרקים בהיסטוריה האישית.
פריצת הדרך האמנותית שלו החלה, כאמור, עם העבודות גדולות הממדים שיצר עבור החלל הציבורי מאמצע שנות השמונים. יכולתו להשתלט על כל טכניקה ולממש רעיונות עיצוביים בחומר הִנה מפליאה. כל פסליו מתחילים ברישום, ואחר כך ניצבים כמין רישומים בחומר שקפאו בחלל הפתוח.
לאולמן עניין מתמשך בגוף האדם ובתנועה האנושית. בשנים המוקדמות של יצירתו התבטא הדבר ברישומים מהירים של דמויות וביכולת למסור דימוי בקווים ספונטניים מעטים.
בהמשך, התרחב העניין שלו אל תחום המחול, לעבר משחקי תיאטרון ולעניין מתמשך בספורט. בשנים האחרונות החל לשלב מייצגים בתערוכותיו, והקשר בין הדימויים המוצגים לפסלים בולט: חלק ממיצביו בחלל הציבורי משלבים פיסול נייח בחומרים היסטוריים יחד עם פיסול קינטי. יצירתו הקינטית שואבת את השראתה ממשחקי ילדים, כגון נדנדות, ומספורט עממי, כגון משחקי מטקות.
אולם בו-בזמן, בעיקר לאחר התקף לב שעבר, החלו לעלות ביצירתו נושאים הקשורים בחולשת הגוף ובכיליונו הצפוי. במרכז התערוכה שיווי משקל, שהוצגה השנה בבית מאירוב בחולון, עמדו דימויי גופות עטופים ומיוסרים, כהומאז' למותם בשואה של סבו וסבתו. המיצג שיצר במקביל לתערוכה אפשר לו להעלות דימוי של גוף עטוף, גוף האמן עצמו, המגלם את הסיטואציה הטרגית שמייצגים הפסלים.
יצירותיו של גד אולמן מן העשור האחרון הן עדות לכושר ההמצאה, יכולת העיצוב, ניסיון החיים וחכמת המעשה של אמן שצבר ידע בתחומים רבים והגיע לבשלות מלאה. הם משלבים עומק רגשי והרהורים נוגים יחד עם חדוות המשחק ואהבת היצירה.
אות, סימן, חומר ותנועה ביצירתו של גד אולמן | מאמר מאת אבישי אייל
בחזרה לראש הדף