מנשה קדישמן נולד בתל אביב בשנת 1932, והחל את הקריירה האמנותית שלו בתחילת שנות השישים בלונדון כפסל מנימליסט. בהמשך דרכו, בשלהי שנות השישים, הוא הפך לחלוץ באמנות קונספטואלית.
עבודתו מתקופה זו הוצגה בתערוכה בשנים 1971-1972 במוזיאון האוס לאנג בקרפלד. בביאנלה בונציה בשנת 1978 הביא קדישמן להכרה בינלאומית חשובה בצורך של האמן להחזיר את הטבע אל בין כותלי המוזיאון כאשר הופיע בדמות "רועה" עם כבשים חיות. עבודות האמנות במנימליסטיות שיצר קדישמן באדמה ובזכוכית בשנים ההן השפיעו על דור שלם של אמנים שפעלו אחריו. לקראת סוף שנות השמונים חזר קדישמן לפיסול ולציור, ודימויים נטורליסטיים זכו למשמעות חדשה וקיבלו מימד חשוב מאוד בעבודתו.
סדרת ה"לידה" הופיעה לקראת סוף שנות השמונים. היא מייצגת את ה"אם הגדולה" המעניקה חיים ובה בעת מסמלת את השכול. העבודות הללו הן העבודות האקספרסיביות ביותר של קדישמן באותה תקופה. בסדרת ה"לידה", עקומות הקו המתפתלות פנימה והחוצה מנסות להביע באמצעות הברזל את כאבי הלידה ואת יציאתו של היילוד לעולם. הכאב והחרדה שחווה האם כחלק בלתי נפרד מתהליך הלידה, עם כוח החיים של הרך הנולד, נשזרים זה בזה.
קדישמן הוא אולי האמן היחיד שהתייחס לפסוק "בעצב תלדי בנים" (בראשית ג' ט"ז) באופן מדהים, מחבר קדישמן את גורל האם לנושא אחר, שהוא ייחד לו עבודות רבות בפיסול וציור – "עקדת יצחק". בטיפולו הייחודי בנושא זה, מעניק האמן לשרה, האם, תפקיד לא פחות חשוב מזה של האב אברהם בהקרבת הבן, יצחק. שרה הופכת לדמות מודרנית של אמו של החייל הישראלי הנופל – ושל כל החיילים בכל המלחמות.
בעבודתו של קדישמן משנות התשעים, תקופה בה זכה בפרס ישראל, האם היא היולדת והאם היא המקריבה את ילדה ושתי הדמויות משתלבות זו בזו לאישיות אחת המודעת למגבלות יכולתה להגן ולשמור על ילדה בחיים. עבודות אחרות מתקופה זו ליכדו בעלי חיים ונוף ליחידה אחת בלתי נפרדת, כאילו העבודה נושאת ברחמה את הנוף, כאילו הנוף נספג ומשגשג בעבודה, בתוך גוף של חיה. זהו דימוי חזון של חזרת האומה לאדמתה, עם שדות חרושים ובתים ממוקמים בצל עצי דקל. ההזדהות עם צמחיה ובעלי חיים מקומיים מאפשרת את התאקלמותם.
עם זאת, זוהי פעולה כואבת מאוד מבחינת האקלים התרבותי, הפיזי והנפשי של השנים שלפני הקמת המדינה. חזרתו של קדישמן לנופים הללו ביובל להקמת המדינה מעידה על כמיהה לחזור לנאיביות שאפיינה את התקופה החלוצית.
קדישמן העניק לסדרה זו ולסדרת העקדה את השם: עמק הבכא – העצבות.
השלב הנוכחי בעבודתו של קדישמן מטפל בעדינות שבין חומרים גסים ותעשייתיים ובין רגשות האדם. הכבשים הפכו לסמל המייצג את עקדת האדם.
קדישמן חי בעמק כחבר קבוצת יזרעאל בשנות החמישים. בתערוכה זו חוזר האמן לעמק וסוגר מעגל.
פרופ' מרדכי עומר, מנהל ואוצר ראשי,
מוזיאון תל אביב לאמנות
|
 |
Menashe Kadishman was born in Tel Aviv in 1932, and began his artistic career in the early sixties as a minimalist sculptor.
in london. He continued onto become a pioneer of conceptual art in the late sixties. His work from this period was well-
represented at the 1971-1972 show at the Haus Lange Museum in Krefeld.
An important international indication of the artist's need to bring Nature back into the museum halls was made by Kadishman
at the 1978 Venice Biennale in his appearance as a "shepherd" with live sheep. The minimalist artworks in earth and glass
which Kadishman produced in those years influenced an entire generation of artists who came after him.
Towards the late 1980s, Kadishman returned to sculpture and painting, where a naturalistic imagery gained new significance
and took on a very important dimension in his work. The Binh series appeared toward the end of the 1980s. It represents
the "Great Mother" who gives life and, at the same time, symbolizes the bereavement. These works are among the most
expressive in Kadishman's oeuvre of that period.
In the Birth Series, the winding line curves in and out, as if trying to express in iron the pangs of birth and the bursting forth
of the newborn into the world.
The pain and anxiety ofthe mother inherent in the birth process, together with the life-force ofthe newborn infant, interwine.
Kadishman is perhaps the only artist to relate to the sentence "in sorrow shall you bear children".
In an astonishing manner. Kadishman connects the maternal fate with another topic, one to which the artist has devoted
many works in sculpture and painting - "the binding of Isaac". In his unique treatment of this subject, the artist accords Sarah,
the mother, a role of no less importance than of the father Abraham in the intended sacrifice of the son, lssac. Sarah becomes
a modern image of the mother of the fallen Israeli solider · of all soldiers in all wars.
In Kadishman's work of the 1990s, the period when he was awarded the Israel Prize for sculpture, it is the mother who gives
birth and the mother who sacrifices her child which is combined into one integrated personality aware of the limits of her
ability to protect and keep her child alive. Other works of this period bring animal and landscape into one inseparable unit.
It is as if the work is pregnant with the landscape, as if the landscape has been absorbed and thrives within the work, within
the body of an animal.
It envisions a vision of "the nation retuming to its land", with plowed fields and houses set in the shade of a palm tree. The
identification with local flora and fauna make possible their acclimatization. Yet, it is a very painful act, in terms of both the
physical and the spiritual-cultural climate of the years before the establishment of the State. Kadishman's return to these
landscapes in the 50th year ofthe State attests to a longing to return to the naiveté which typified the pioneering era. To this
series and to the Sacrifice series Kadishman gave the title: "Valley of Sadness".
The present stage of Kadishman's work confronts the tendemess between rough, industrial materials and human feelings.
The sheep has become a symbol representing human sacrifice.
During the 50s Kadishman lived in Kibbutz Yizrael in the valley - with this exhibit he returns to the valley.
Prof. Mordechal Omer
Director and main curator,
Tel Aviv Museum of Art
|
קטלוג התערוכה (PDF)
בחזרה לראש הדף